הגולן בעין …

דמשק – סאנא

פרק זה נועד לספר את סיפור גירוש האזרחים הסורים, תושבי הגולן הכבוש, והרס הערים והכפרים בזמן פלישת הצבא הישראלי ב 5 ליוני 1967 , והוא כולל עדויות של מגורשים ופליטים סורים.

סיפור זה, שכמעט נעלם מהשיח הישראלי, הנו מיוחד במינו, בגלל שעור המגורשים הגבוה בתקופה קצרה, של ששת ימי המלחמה בשנת 1967 : %96 מתושבי הגולן גורשו במלחמה, קרוב ל 150 אלף תושבים. נותרו רק שבעת אלפים אזרחים סוריים בגולן.

הגולן – מבט כללי

מיקום הגולן:

הגולן נמצא בקצה דרום מערב סוריה לאורך הגבול עם פלסטין. שטח הגולן מוערך בכ– 1860 קמ‘ מרובע. המיקום הגיוגראפי נתן לגולן חשיבות מיוחדת, מחד הוא שימש אזור מעבר של שיירות, צבאות, ועמים מימי קדם, ומאידך– ולאורך תקופות ארוכות– הוא גרם לסכסוכים והפך לשדה קרב.

הר החרמון נמצא בצפון הגולן, ומפריד בין הגולן לבין בקעת דרום לבנון. נחל אל– ירמוק מפריד בדרום בין הגולן וגבעות עג‘לון וירדן הצפוניות מערביות.

ממערב, הגולן משקיף על שדות אל–חולה וטבריה. נחל אל–רקאד נמצא במזרח, בין הגולן ואזור חוראן. ישנם הבדלים משמעותיים בגבהים של אזורים שונים בגולן. צפון הגולן מגיע ל 2500 מטר גובה, לעומת 15 מטר בלבד בדרומו. בזמן שהר החרמון והגולן מכוסים בשלג, התושבים בדרום הגולן שוחים במים המינראלים של אל–חמה.

 

אלקוניטרה:

העיר הגדולה בערי הגולן, נמצאת בגובה 941 מ‘ מעל פני הים, על אדמה פורייה. במערב העיר מתרוממים תלים געשיים (תל אבו א–נדא שגובהו 1200 מ‘, ותל אל–עראם שגובהו 1167 מ‘), ובצפונה מספר תלים נמוכים יותר.

לפני הכיבוש הישראלי מנתה העיר 27,000 תושבים.

מחוז אל–קוניטרה במהלך ההיסטוריה

השם אל–קוניטרה הוא צורת הקטנה של המילה קנטרה שמשמעותה בערבית גשר, דבר המצביע על חשיבותה הרבה כמעבר בין פלסטין, ירדן, לבנון וסוריה.

העיר קיימת עוד מימי קדם: עדויות לכך הם שרידי מעיין עתיק שעל אבניו חרוטים סימנים מהתקופה הרומית, וכן שרידי מבנים מאבני בזלת עם כתובות יווניות, הפזורים באדמת העיר. בתקופה הערבית האסלאמית נחשבה אל–קוניטרה מרכז לשיירות, ובתקופה העות’מאנית ציווה השר מוסטפא באשה לבנות מסגד וח‘אן, שעל הריסותיו נבנה בית העירייה.

הצבא הישראלי הרס את העיר וגרש את תושביה : אל–קוניטרה נכבשה ב 10- ביוני 1967 במתקפה של ישראל על סוריה, ותושביה גורשו ממנה, והגיעו למחוזות דמשק ודרעה. כמה משפחות בודדות נותרו בה וגורשו מאוחר יותר. כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית, הפציץ הצבא הישראלי את העיר, ולאחר מכן כבש אותה על בתיה, מרכזיה המסחריים, בנייני בתי הספר, בתי הקולנוע וגני הילדים. המרכזים הציבוריים נהרסו לחלוטין, בתי הקברות (המוסלמים והנוצריים) חוללו והקברים נחשפו, ואף בית החולים העירוני (הגדול בגולן) נהרס, תכולתו נגנבה.

בנוסף לזאת נהרסו מסגדים וכנסיות (ביניהן הכנסיה הפרוטסטנטית שקלטה בעבר יותר ממאתיים מתפללים), נגנבו תכולותיהם (ריהוט, דלתות ואיקונין), ונשרפו ספרי קודש.

אל–קוניטרה אחרי מלחמת 1973

בשנת 1974 , כתוצאה ממלחמת 1973 , נחתם הסכם הפרדת כוחות בין ישראל וסוריה, ובכך גם הגיעה לסיומה מלחמת ההתשה, שנמשכה 81 ימים. בהתאם להסכם הוחזרה העיר לסוריה. שלושה ימים לפני נסיגתו מהעיר הרס הצבא הישראלי בפעולתו האחרונה במקום את שתי אנדרטות הזיכרון בעיר.

האנדרטאות היו מצופות אבן לבנה מסותתת בצורה הנדסית יפה, גובהן היה כ 10- מ‘, האחת בפארק “אל–ג‘לאא” והשנייה בפארק “ה 8- במרץ“.

ב 29- בנובמבר 1974 הרשיעה מועצת האו“ם (החלטה מספר 3740 ) את ישראל, בהטילה עליה אחריות על הרס אל–קוניטרה בזדון, והגדירה פעולה זו כעבירה על אמנת ג‘נבה.

לפני פעולת האיבה הישראלית הייתה אל–קוניטרה העיר הגדולה במחוז. המחוז עצמו כלל בסה“כ 37 כפרים ו 27 משקים חקלאיים. מיקומה של העיר, הגירתם אליה של כפריים רבים, הביאו להתפתחותה ושגשוגה. בעקבות הפיכתה לבירת המחוז בשנת 1964 , עברו אליה לצרכי פרנסה סוחרים רבים ובעלי מקצוע מדמשק ומשאר המחוזות הסוריים. שווקי העיר היו ידועים בשפע המוצרים החי והצומח.

שכונות העיר היו בנויות יפה :

הבתים היו בני קומה או שתיים, בנויים מאבני בזלת עם גגות רעפים, ולכל בית היתה גינה פרטית נטועה בעצי פרי ומיני ורדים. הבתים החדשים היו רבי קומות ועשויים ממלט. חקלאי העיר גידלו דגנים, ירקות ומיני צמחים קיציים, וכן בקר וצאן.

באל–קוניטרה היו נפוצים כמה תעשיות ומקצועות מסורתיים כגון תעשיות הלבד, מכשירים חקלאיים עשויים עץ או מתכת, הרכבת פגיונות, עיבוד עורות, תעשיית פרווה, טחינת דגנים ותעשיית חומרי בניין (מפעל מרצפות ומפעל לבנים), בנוסף למוצרי חלב ותעשיית ממתקים מפורסמת.

אל–קוניטרה היתה עיר משגשגת מבחינה כלכלית:

מדי שבוע נערך בה שוק לבקר ולצאן ושוק לדגנים וירקות. כמו כן היו בה ירידי תפוחים וגפנים. בעיר היו בנק מסחרי ובנק חקלאי, וכ %10 מתושביה התפרנסו מעסקים. היא היתה מרכז האספקה והצריכה לגולן כולו, והיתה מחוברת לדמשק באמצעות כבישים מהירים. מי השתייה בעיר סופקו ע“י מערכת מבאר “אל- חאווז“, ובנוסף הוקצבו לה מים מפרויקט המים בית ג‘ן ממורדות החרמון.

באל–קוניטרה היו כמה בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים, בית ספר למורים, מרכז מטאורולוגי, וגם בתי קפה, מסעדות, בתי מלון ובתי הקולנוע אל– אנדלוס ודוניא. בית הקברות לחללים היה ממוקם בדרום העיר. בנוסף היו בה בתי חולים, ביניהם בית חולים אל–ג‘ולאן, שנתן שירות חינם לכל החולים.

אל–קוניטרה היום:

תוצאות ההרס בעיר עודן קיימות ומעידות על הכיבוש הישראלי. יחד עם זאת שמרה הממשלה הסורית על מעמד העיר כמרכז המחוז, והקימה בכניסתה מבנה עם אולם קבלת אורחים למשלחות רשמיות ועממיות, אשר באות ללמוד אודות הנזק שנגרם על ידי הצבא הישראלי לפני נסיגתו ממנה. במקום קיים מודל מוקטן של העיר לפני הריסתה, וכן תמונות של ההרס.

מספר תושבי מחוז אל–קוניטרה, אשר גורשו מאדמותיהם הינו כיום 000 , 500 אזרחים, והם חיים במרכזי שיכון זמניים בסוריה. הם עדיין ממתינים לשיבה לעריהם ולכפריהם בגולן הכבוש.