42 שנים לשביתה הכוללת : הגולן הוא סורי באהבה ובזהות

הגולן הסורי הכבוש – סאנא

(מעדיפים את המוות על  הזהות) זו הסיסמה שהעלו תושבינו בגולן הכבוש, עקב החלטת סיפוחו על ידי הכיבוש הישראלי בדיצמבר 1981 , אשר הדגישו את התנגדותם להחלטה ואת דבקותם בזהותם הערבית הסורית, ואת הימשכות מאבקם בכל החלטות הכיבוש עד החזרת  הגולן במלואו למולדת.

החלטה זו הבטלה נתקלה בהתנגדות בינ”ל מורחבת, ועקב שלושת ימים לקבלתה, מועצת הביטחון הבינ”ל אימצא את ההחלטה 497 אשר אישרה את זהותו הסורית של הגולן, וקבעה כי החלטת הסיפוח בטלה ומבוטלת ואין לה שום אפקט חוקי.

מאבקם של תושבי הגולן נגד החלטה בטלה זו הגיע לשיאו בהכרזתם על השביתה המקיפה ב-14 בפברואר 1982 אשר היוותה חוליה מרכזית במאבקם נגד הכיבוש מאז שהטמיא את אדמת הגולן בשנת 1967.

בעקבות השביתה הטיל הכיבוש מצור צבאי, ועוצר על הכפרים ועיירות הגולן, מנע את גישת המזון אליו, וניתק את החשמל, זאת במסגרת נסיונותיו לעמעם על מה שקורה בתוכו ולבודד תושבינו מהעולם החיצון. ועקב מסעי הפריצות המורחבות לתוך הבתים בכדי להפעיל לחצים על התושבים ולאלצם לשים קץ לשביתה נעצרו עשרות מתושבי הגולן.

בני הגולן שמספרם לא עלה אז על 13000 תושבים עמדו איתנים בארצם בעימות עם  25000 חיילים של הכיבוש, המשיכו את מאבקם וניהלו בתקופת השביתה עימותים קשים עם כוחות הכיבוש שהחשוב בהם קרב הזהות ב- 1 באפריל 1982, זואת עקב פשיטתם על כפרי הגולן והתנכלותם בהם, במסגרת נסיונותיהם הכושלים להביא להכנעתם, ובתום  6 חודשים של שביתה נאלצה ישות הכיבוש להיענות לדרישות בני הגולן ולוותר על תוכניותיה הגזעניות להכפיף עליהם את ” הזהות הישראלית “.

היום, 57 שנים לכיבושו של הגולן, וחרף הדיכויים והעינויים, תושבינו ממשיכים להתמודד עם כל התוכניות התוקפניות והייהודיות של ישראל, שהאחרונות שבהן, טרפוד התוכנית ההתנחלותית להקמת טורבינות  הרוח באדמותיהם החקלאיות שבאזור אלחפאיר מזרחית לכפר מסעדה, בתירוץ הפקת חשמל מאנרגיה הרוח, בעוד שהמטרה האמיתית היא להשתלטות על האדמות ולגירוש בעליהן.

האסיר המשוחרר חסן פח’ר אל-דין אמר בההצהרה שמסר לכתב סאנא כי ציון זיכרון זה השנה חל בו בזמן שעל האזור עוברות נסיבות מיוחדות, בגין מלחמת החורמה שמבצע הכיבוש נגד רצועת עזה, והוסיף כי ציון זיכרון זה יוגבל בביצוע שביתה בכל מגזרי החיים בגולן, ובהרמת דגל סוריה בכיכרות הכפרים שהיו לאורך עשורים ארוכים ועדיין מהווים את העד הכי גדול להפלת תוכניות הכיבוש.

 

הישאם שעלאן אמר כי מהתחלת הכיבוש בני הגולן עמדו כסכר איתן להגן על אדמתם, וכי השביתה המקיפה בשנת 1982 הייתה שיאו של מאבק זה שהחל בשנת 1967, וקבע כי תושבי הגולן הוכיחו במהלכו כי אין תחליף לזהות הערבית הסורית, והם לא ייכנעו ככל שתהיינה פראיות הכיבוש.

השיח’ נזיה מחמוד שם דגש על כך כי בני הגולן ניהלו לאורך ההיסטוריה מאבק נגד כל הכיבושים שעברו על סוריה, החל בכיבוש העות’מאני דרך הצרפתי וכלה בכיבוש הישראלי, והם הקריבו מאות חללים להגנה על שטח הגולן והשתייכותו לסוריה, ומדגישים כי הגולן ימשיך להיות ערבי סורי ככל שליל הכיבוש יימשך.

יש לציין כי סוריה כבר הדגישה בהתמדה כי הגולן הכבוש הוא חלק בלתי נפרד משחיה, וכי הכיבוש סופו שיסתיים, והיא תעשה כל מאמץ כדי להחזירו במלואו לשטחי המולדת, בהיותו על פי החוק הבינ”ל זכות נצחית שלא תיפול בהשתיינות .  

זכות זו אישרו החלטות מועה”ב הבינ”ל 497,338,242 אשר קבעו כי הגולן הוא ערבי סורי וכי הליכי ישראל, כוח הכיבוש, בטלים ומבוטלים, והיא צריכה לפנותו במלואו עד קו הרביעי ביוני 1967,

בנוסף לכך העצרת הכללית מאמצת מדי שנה החלטות שמדגישות את זהותו הערבית הסורית של הגולן, והקוראות לישראל למלא אחרי החלטותיה הרלוונטיות.